"העיתונאים הם המעמד השליט בעולם" , נהג ז'בוטינסקי לומר. כבר בגיל 17 פורסם מאמר שלו בשם "הערה פדגוגיות" אשר עסק במתן ציונים בבית הספר. להפתעתו של הנער המאמר פורסם בעיתון מסחרי בעירו של ז'בוטינסקי  אודסה. 
ז'בוטינסקי נתן משקל רב לעיתונות  כמעצבת  דעת קבל ומשפיעה על מדיניותן של מדינות וממשלות : " דבר אחד שוכח אותו קהל: שגם דיבור הוא מעשה; אולי הממשי מכל שאר המעשים. ערים נחרבו ועוד תיחרבנה, אבל מה ש'צעקו' במדבר 'צעקנים' מלפני אלפים שנה, עודנו חי ועודנו פועל. במאמר נבנתה תבל; במאמר יתוקן עולם''.
מאמריו הרבים נכתבו בשפות שונות (אנגלית, רוסית, איטלקית יידיש, עברית ועוד..). ז'בוטינסקי שלט במספר גדול של שפות אך העדיף את העברית : ''הנפלאה שבשפות. שפת אלפי היפוכים, הקשה והעזה כברזל וגם רכה ומזהירה כזהב''. 
מאמריו הרבים עסקו בנשואים שונים:  דעותיו על דרכה של הציוניות והישוב היהודי בארץ ישראל, בעיות בינלאומיות, ביקורת ספרותית, ותרבות. 
עם הזמן סחף ז'בוטינסקי קהל קוראים נאמן אשר העריץ את סגנון הכתיבה של ז'בוטינסקי . סגנון ממצה אך פשוט , קל להבנה  ומוסבר בצורה ברורה.  כתב עליו מזכירו ( עוזרו ) יוסף שטכמן : ''ז'בוטינסקי היה היפוכם של אלה שאינם רואים את היער מרוב עצים: הוא ראה את היער ראות ברורה, ומייד ראוהו גם קוראיו''.