זאב ( ולדמיר) ז'בוטינסקי נולד בשנת 1880 בעיר אודסה אשר באוקראינה ברוסיה הצארית .

אביו נפטר בהיותו בן 6 בלבד.  הוא גודל על ידי אמו .

כבר מגיל צעיר החל לכתוב , ראשית לעיתון מחתרתי עם חבריו בבית הספר . לעיתון קראו פראוודה (אמת ברוסית ) .

ז'בוטינסקי למד עברית כבר בצעירותו אך העיד על עצמו כי לא היה מחובר בתפיסתו ליהדות.

בגיל 17  ראה להפתעתו כי מאמר שפרסם בשם בדוי התפרסם בעיתון מסחרי . המאמר בשם "הערה פדגוגית"  עסק  במתן ציונים בבית הספר. הייתה זו ראשית דרכו כעיתונאי ומפרסם מאמרים.

את לימודיו באוניברסיטה למד בברן שבשוויץ . ברכבת מאודסה לברן, נחשף לחייהם הקשים של היהודים בגטו: ''שם ברכבת זכיתי במגע ראשון עם הגטו... הרכנתי את ראשי ודומם שאלתי את עצמי 'הזהו עמנו?''.

בברן השתתף בישיבה בה נאם לראשונה בחייו ואמר כי אין לו כל ספק שהוא ציוני וכי בגולה צפוי לעם היהודי אסון. הצלתו היחידה היא עלייה כללית לארץ-ישראל.

בשנת 1898 נסע לאיטליה ומשתקע ברומא. שם הוא נרשם ללימודי משפטים וגם כלכלה מדינית, פילוסופיה והיסטוריה.

 

כצעיר הושפע רבות מהתרבות האיטלקית והכריז: " אם יש לי מולדת רוחנית, הריהי איטליה. כל יחסי לבעיות הלאום, המדינה והחברה נתגבש בשנים ההן תחת השפעה איטלקית. אגדת גריבלדי, כתבי מאציני, שירת ליאופרדי וג'וסטי העשירו והעמיקו את ציונותי השטחית מהרגשה אינסטינקטיבית עָשּוהָ להשקפה. (סיפור ימי, אוטוביוגרפיה, תל-אביב, תש"ז-תש"ט, עמ' 27-2 ).