בשנת 1983 התכנסו בבית הספר החקלאי "כדורי" בני המחזורים השונים לציון 50 שנה לבית הספר. יצחק רבין היה בין אורחי הכבוד. הוא עלה לבמה, ובירך את הנוכחים והוסיף:

"כמה אני חייב לבית הספר הזה, על מה שנתן לי אז, אינני יודע אם הייתי יכול להיות מה שאני, אם הייתי יכול לעשות את מה שעשיתי אלמלא הייתי כאן".

בין הסיפורים הידועים על הטקסים והמנהגים שרווחו בבית הספר, בולט טקס ההשבעה המרשים והטיפוס להר תבור בלילה הראשון לשנת הלימודים. טקס הקבלה בחדר האוכל בערב הראשון כלל שירה אדירה של השכבה הבוגרת, 'הבתניקים', והדבקת כינויים ל"טירונים". התלמידים יצאו למסע לילי בשדות הטרשים הסלעיים בתוך חורש אלונים סבוך, וטיפסו עם שחר אל התבור לצפות בזריחה.

יצחק רבין התקבל ללימודים בכדורי בשנת 1937, אחרי תהליך מיון קפדני שבו התקבלו שני תריסרים מתוך עשרות מועמדים. היה זה בית ספר עבור נערים בני 18-16 ולמדו בו רק בנים ולכן זכה לכינוי "המנזר". בין כותלי בית הספר התפתחה מערכת יחסים שהייתה ידועה כאחווה ורעות יוצאת דופן. המחזור של רבין כונה המחזור ה'אוטונומי'.  

היחסים בין התלמידים היו מבוססים על רעות ונכונות לעזור. מיטה ליד מיטה התגוררו התלמידים באולם השינה

 הגדול, כשהקרבה הפיזית הובילה לחברות עמוקה בין התלמידים.

במהלך שנת הלימודים הראשונה נפטרה אימו של רבין, רוזה כהן.

לעבודה וללימודים התייחס רבין בכובד ראש, מה שהקנה לו את התואר "המצטיין של המחזור" וזיכה אותו בפרס הנציב העליון.